<h1>שבלי הלקט סימן של"ח</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[ל"א ע"א] תנו רבנן סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירים א"ר נחמן מחלוקת שתקף את חבירו והוציאו מסוכתו דר' אליעזר לטעמיה דאמר דאין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו דאי קרקע אינה נגזלת סוכה שאולה היא ואי קרקע נגזלת סוכה גזולה היא ורבנן לטעמייהו דאמרי אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו וקרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא אבל גזל עצים וסכך בהו דברי הכל אין לו אלא דמי עצים בלבד ופי' רבינו שלמה זצ"ל והא דאמרינן בפרק הישן דמודי רבנן בגזולה לאו בגוזל סוכה המחוברת לקרקע ולאו בגוזל עצים ומסכך בהם אלא הגוזל סוכה העשויה בראש העגלה או בראש הספינה דהיא עצמה נגזלת שאינה מחוברת לקרקע ואין להחזיר דמים אלא כמות שהיא בנויה דאין כאן מפני תקנת השבין שהרי לא טרח לבנותה ולא הוציא עליה יציאות הלכך גזולה [ואבן גיאות ז"ל פסק לכתחלה הוא דלא הא דיעבד כשרה ובעל הדברות ז"ל כתב ומסתברא גזולה שגזל עצים וסיכך בהם ולא רצה לפרוע הדמים. וההיא איתתא דאתת לקמיה דרב נחמן ואמרה ריש גלותא וכולא רבנן יתבין בסוכה גזולה (לא) היה נותן לה הדמים. כ"ה בשבלי הלקט הקצר ובתניא רבתי]. אמר רבינא האי כשורא דמטללתא דגזלה ומטלל עלה עבדי בה רבנן משום תקנת מריש. פשיטא מאי שנא מעצים מהו דתימא עצים שכיחי אבל הא דלא שכיחא אימא לא קמ"ל והני מילי בגו שבעה אבל לאחר שבעה הדרה בעיניה ואם חברה בטינא אפי' לאחר שבעה יהיב ליה דמי.
<h2>דף לא.</h2>
תנו רבנן סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירים א"ר נחמן מחלוקת שתקף את חבירו והוציאו מסוכתו דר' אליעזר לטעמיה דאמר דאין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו דאי קרקע אינה נגזלת סוכה שאולה היא ואי קרקע נגזלת סוכה גזולה היא ורבנן לטעמייהו דאמרי אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו וקרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא אבל גזל עצים וסכך בהו דברי הכל אין לו אלא דמי עצים בלבד ופי' רבינו שלמה זצ"ל והא דאמרינן בפרק הישן דמודי רבנן בגזולה לאו בגוזל סוכה המחוברת לקרקע ולאו בגוזל עצים ומסכך בהם אלא הגוזל סוכה העשויה בראש העגלה או בראש הספינה דהיא עצמה נגזלת שאינה מחוברת לקרקע ואין להחזיר דמים אלא כמות שהיא בנויה דאין כאן מפני תקנת השבין שהרי לא טרח לבנותה ולא הוציא עליה יציאות הלכך גזולה [ואבן גיאות ז"ל פסק לכתחלה הוא דלא הא דיעבד כשרה ובעל הדברות ז"ל כתב ומסתברא גזולה שגזל עצים וסיכך בהם ולא רצה לפרוע הדמים. וההיא איתתא דאתת לקמיה דרב נחמן ואמרה ריש גלותא וכולא רבנן יתבין בסוכה גזולה (לא) היה נותן לה הדמים. כ"ה בשבלי הלקט הקצר ובתניא רבתי]. אמר רבינא האי כשורא דמטללתא דגזלה ומטלל עלה עבדי בה רבנן משום תקנת מריש. פשיטא מאי שנא מעצים מהו דתימא עצים שכיחי אבל הא דלא שכיחא אימא לא קמ"ל והני מילי בגו שבעה אבל לאחר שבעה הדרה בעיניה ואם חברה בטינא אפי' לאחר שבעה יהיב ליה דמי.
